לא זהו הדרך ברוגזה

"לא זהו הדרך ברוגזה, כי אם אדרבה על ידי רכות, ורק להסביר שזה ענין שמביא הצלחה"
                                                  (אגרות קודש ח"ו עמ' קיח)

עבודה זרה ברוחניות זה הכעס, כמאמר חכמינו ז"ל "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" כן הוא בתקשורת הזוגית, בדרך כלל אחרי איזה זמן אחרי החתונה הזוג מתחיל לתקשר על ידי ביטוי של כעסים. כלומר בתוך הדיבורים שלהם שומעים  שיש כעס וחרון אף, בעצם לא שמים לב שהשני לא שומע כל כך מה שאומרים לו אלא הוא שם לב בעיקר שכועסים עליו, שזה דבר הפוגע כידוע, וממילא הנפש נסגרת ודוחה את המדבר. ועוד שזה הכועס סובל מזה, והוא עצמו נסגר בלב כלפי הבין זוג, כמו שמצאנו שהעונש על עבודה זרה הוא סקילה באבנים, ללמדנו שעל ידי הנהגה של כעס, הלב נהיה סגור כמו אבן דומם, בלי חיות, ובפרט כלפי הבין זוג.

הכעס היא מידה מגונה ביותר כידוע שצריך להתרחק ממנה מאד, בפרט בתקשורת הזוגית. ודברים אלו אמורים לשניהם, גם לגבי האיש וגם לגבי האשה, אבל בעיקר לאשה, כדברי הגמרא במסכת סוטה (ג,ב) שהכעס של האישה בכוחו להחריב את הבית, ונותנים חכמים משל בזה (שם) לתולעת שאוכלת סומסום...

על כן צריכים לסלק את "העבודה הזרה" הזאת מהבית, על ידי שיגמרו בנפשם, שאין זה נכון להעביר מסרים על ידי כעס, ולומר לעצמנו, כעס הוא כלי תקשורת מזיק, ואם אני מרגיש מתוסכל וכדומה, אז צריך לבחור להעביר את המסר בצורה נעימה ומכובדת, ונכון ביותר למצוא זמן מתאים, הזמן בו אנו רגועים ונינוחים.

ואין זה בשמים... אלא "קרוב אליך הדבר מאד" על ידי תרגול העברת מסרים בנחת.

                     "דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט,כד)